<h1>סמ"ג לאוין סימן רפ"ד</h1>
<h2>דף נו:</h2>
כתוב בפרשת קדושים (ויקרא י"ט ט') ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצור, ובפרשת אמור (ויקרא כ"ג כ"ב) כתיב ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך, ותניא בתורת כהנים בפרשת אמור (פרק י"ג הי"א) אמר רבי וורדימס בר' יוסי מה ראה ליתנם באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן ראש השנה ויום הכיפורים מכאן והלא כבר נאמר בפרשת קדושים לא תכלה וגו' אלא ללמדך שכל מי שמניח לקט שכחה ופאה ומעשר עני מעלה עליו הכתוב כאילו בית המקדש קיים והקריב קרבנות בתוכו (ע"פ יראים סי' קי"ט). שנינו במסכת פאה פרק ראשון (מ"ד) ומביאה בפרק כלל גדול (שבת ס"ח א') ובפרק מקום שנהגו (פסחים נ"ו ב') כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ולקיטתו כאחד ומכניסו לקיום חייב בפאה והתבואה והקטניות בכלל זה, ובאילן האוג והחרובין והאגוזים והשקדים והגפנים והרמונים והזתים והתמרים חייבים בפאה (מ"ה), פירוש אוג הוא פרי המתקיים והוא אדום כדתניא בריש מעשרות (פ"א מ"ב) האוג והתותים משיאדימו, ואמרו לי בספרד שהוא פרי ששמו סומ"ק ומוכרין אותו הבשמים. ותניא בת"כ בפרשת קדושים (פרק א' ה"ז) אין לי אלא הקוצר מניין אף התולש תלמוד לומר קציר, מנין אף העוקר תלמוד לומר לקצור [נ"א קצירכם], אין לי אלא תבואה קטנית מנין תלמוד לומר ארצכם, אילנות מנין תלמוד לומר שדך, פירוש מקראות יתרים דורש לרבות שהיה יכול לכתוב ובקצרכם לא תכלה פאה ולא יותר ועוד שהדבר הזה כתוב בשני מקראות ובא לרבות כל אלה כאשר בארנו. סוף הברייתא (שם בתו"כ) יכול הירק והקישואין והדילועין והאבטיחים בכלל תלמוד לומר קציר מה קציר מיוחד שהוא אוכל ונשמר כו' יצאו ספיחי סטיס וקוצה שאינן אוכל, פירוש סטיס וקוצה צובעין בהן והוא גיר"א בלעז וקוצה גרנצ"א בלעז, יצא ההפקר שאינו נשמר, יצאו כמהין ופטריות שאין גידולן מן הארץ, יצאו תאנים שאין לקיטתן כאחד, יצאו ירקות שאין מכניסין אותן לקיום.
